התנועה הלאומית הבסקית

לאחר עשרות שנים של אלימות במאבק לעצמאות מדינית בשטחי חבל הבסקים בספרד וצרפת, ב-20 לאוקטובר בשנת 2011 הכריזה המחתרת הבסקית (אט"א), על הפסקת אש חד-צדדית. "עידן פוליטי חדש נפתח במדינה הבסקית", נכתב בהודעת הארגון, "אנו צופים הזדמנות היסטורית למציאת פתרון בדרכי דמוקרטיה וצדק למחלוקת". ההודעה על הפסקת האש הגיעה לאחר ועידה שהתקיימה בנוכחותם של מדינאים בינלאומיים בכירים, בהם מזכ"ל האו"ם לשעבר קופי ענאן, ודמויות מפתח בתהליך השלום בצפון אירלנד. בתום הוועידה קראו המדינאים לאט"א להפסיק את המאבק המזוין. באופן מפתיע ממשלת ספרד קיבלה בחום את ההצהרה של ארגון הטרור. ראש הממשלה דאז, חוסה לואיס ספטרו, הכריז כי מדובר "בניצחון לדמוקרטיה, לחוק ולהיגיון". הוא ציין את 821 הקורבנות שגבו פעולותיה של אט"א ואמר כי הם לא יישכחו. חודש לפני ההצהרה על הפסקת האש, הכריז הארגון על החלטתו שלא להוציא לפועל פיגועים נוספים.

בחודש ינואר 2011 הצהירה המחתרת הבסקית על הפסקת אש "קבועה וכוללת" בסכסוך בינה לשלטון המרכזי בספרד, במהלכו מצאו את מותם למעלה מ-800 בני אדם, וקראה לכונן הסכם שלום. רק העתיד יגיד אם הפסקת האש אכן קבועה – הפסקת האש האחרונה נגמרה בפתאומיות בפיגוע בנמל התעופה במדריד בדצמבר 2006, שבו נהרגו שני בני אדם ונפצעו מאות. 

שורשי הלאומיות הבסקית

התודעה הבסקית הבדלנית התגבשה במאה ה-19 והיא נשענת על המאפיינים הייחודיים לבסקים – הלשון הבסקית, אמונה בדת הקתולית ושימורן של מסגרות מינהליות-שיפוטיות ( -Fuerosפוארוס) , שריד מימי המשטר הישן, שנותרו בחבל הבסקים עד סוף המאה ה-19, שלא כמו באזורים אחרים של ספרד. המסגרות המינהליות האלו שימרו מצב של אוטונומיה מסויימת, והיו לאגדה ומיתוס ולמושא ערגה בקרב הבסקים. גם לאחר שהפוארוס חוסלו לקראת סוף המאה ה-19, הפרלמנטים המחוזיים ברחבי ארץ הבסקים נהנו מאוטונומיה מינהלית וכלכלית, גבו מסים באופן ישיר והשקיעו בפיתוח מקומי באופן עצמאי. בנוסף, לאחר חיסולן של הפוארוס, קמו אגודות וחברות שונות מקומיות שדגלו באוטונומיה בסקית בתוך ספרד ובחיזוק האחדות הבסקית.
 

התפתחותה של התנועה הלאומית הבסקית

סבינו ארנה, מייסד התנועה הלאומית הבסקית, נולד בביסקאיה ולמד את תולדות העם הבסקי והתעמק בשפתו. ארנה טען ש"המולדת הבסקית היא חבל ארץ כבוש בידי עם זר, העם הספרדי".  אפשר לומר שדעותיו של ארנה היו קיצוניות – ואף גזעניות, הוא הטיף לשנאת זרים והשמיע את דעותיו במועדונים שהקים ובכתבי עת. ארנה הוא זה שהמציא את סמלי הלאום: השם של ארץ הבסקים שעד היום נקראת אאוסקדי (Euskadi), הדגל וההמנון. במהלך הקריירה הפוליטית שלו, נאלץ ארנה למתן את מסריו, לאחר שנאסר כמה פעמים ונתקל בהתנגדויות לפעילותו. ב-1989 הוא נבחר לפרלמנט המחוזי של ביסקאיה והגיש הצעת חוק להקמת מועצה אזורית בסקית. הצהרותיו השתנו מקצה לקצה, ולקראת סוף חייו הוא דיבר על אוטונומיה בסקית ללא עצמאות מספרד.
לאחר מותו של ארנה ב-1903, חלה נסיגה בהתפתחותה של התנועה הלאומית הבסקית, והנטייה היתה יותר לכיוון שיתוף פעולה עם השלטון הספרדי המרכזי. לאורך המחצית הראשונה של המאה ה-20, צצו תנועות חברתיות, עיתונים ואיגודים מטעם האגודה הלאומית, ואף שתהליך זה היה איטי והדרגתי – הרי שהיו בו היסודות לתנופה בשנים מאוחרות יותר. 
 

המפלגה הלאומית הבסקית

המפלגה הלאומית הבסקית (PVN), שקמה מתוך התנועה הלאומית, לא היתה מאוחדת בדעותיה מאז ומתמיד. כבר מראשיתה נתגלעו בה שסעים ופילוגים שנגעו רובם ככולם בשאלה מה יהיה טיב היחסים בין אאוסקדי ובין ספרד, ומה יעדה  – אוטונומיה, או עצמאות.
בשנות ה-30, בתקופת הרפובליקה השנייה בספרד, למפלגה היה בסיס חברתי רחב מאוד כולל רשת עיתונים, ארגונים פוליטיים, חברתיים ותרבותיים, ארגוני עובדים וגם ארגוני נשים.
באותן שנים, המפלגה זכתה לתמיכה רבה ופעלה להשגת אוטונומיה לארץ הבסקים, שבה זכתה במידת מה ב-1936, לפני פרוץ מלחמת האזרחים.
 

חבל הבסקים ומלחמת האזרחים

לפני פרוץ מלחמת האזרחים בספרד, המפלגה הלאומית הבסקית ניסתה, בקושי רב, לשדר נייטראליות, אך בהמשך הביעה תמיכה ברפובליקה על מנת להבטיח את חירותה של אאוסקדי. התקרית הידועה ביותר שהתרחשה בארץ הבסקים במהלך מלחמת האזרחים היתה, כמובן, ההפצצה על העיר גרניקה ע"י כוחות גרמניים. ב-1937 כבשו כוחותיו של הגנרל פרנקו את בילבאו ובהמשך, חיסל פרנקו את הפריבילגיות הכלכליות האוטונומיות של גיפוסקואה וביסקאיה. בעקבות כך יצאה הממשלה הבסקית לגלות, ובסקים רבים הגיעו בגלותם אף למדינות אמריקה הדרומית.
 

התנועה הבסקית בתקופת מלחמת העולם השנייה

המפלגה הלאומית הבסקית שרבים מחבריה היו בגלות בתק' מלחה"ע השנייה, תמכה במאמץ המלחמתי נגד הנאצים, ויש לציין את הקמתו של "גדוד גרניקה"  שנלחם בצרפת נגד הכוחות הגרמניים, ב-1945. מתומכי המפלגה שנותרו בספרד, סייעו להבריח מתנגדים למשטר ועסקו בריגול. רשת ריגול זו נחשפה ע"י כוחותיו של פרנקו ומנהיגה הוצא להורג.
עם תום מלחמת העולם השנייה ותבוסתו של היטלר, ציפו רבים להתמוטטותו של פרנקו, ומרכז פעילותם של הגולים הבסקים עברה לצרפת, כאשר רבים שבו לאירופה מדרום אמריקה. ב-1945 הוקמה מחדש הממשלה הרפובליקנית בגלות ובה נציגות של המפלגה הלאומית הבסקית.
 

התנועה הבסקית בשנות ה-60 – תרבות וטרור בצל שלטון פרנקו

שנות ה-60 מהוות נקודת מפנה בקורות התנועה הלאומית הבסקית. בתחילת עשור זה נפטר הנשיא דאז של הממשלה הבסקית וממשיכו, חסוס מריה לאיסאולה, פעל לכיוון תחייה תרבותית, גם אם בניגוד לעמדות המשטר. יוזמות שעקפו איסורים שונים מטעם המשטר תרמו להתחדשות התרבותית על ידי טיפוח הלשון הבסקית, הקמת בתי ספר בסקיים (Ikastolas) , ותחייה בתחומים כמו ספרות, מוסיקה ואמנות.
לצד פעילותה של המפלגה הלאומית הבסקית שפעלה בגלות לאורך שלטונו של פרנקו, קם ארגון חדש בספרד עצמה ונטל את הבכורה בתחום הפעילות הלאומית הבסקית. ארגון זה נקרא בשפת הבסקים: Euskadi ta Askatasuna – "ארץ הבסקים והחירות", או, בקיצור המוכר – אט"א (ETA). הארגון הוקם ע"י קבוצת סטודנטים שהתארגנה ב-1952 והקימה את הארגון ב-1956. משנות ה-60, הארגון עשה שימוש בטרור על מנת לקדם מטרות פוליטיות שלא היו שונות בהרבה מאלו של הלאומנים הרדיקליים הוותיקים. עם הקמתו, הארגון החדש טען שיש לפזר את הממשלה הבסקית ולהקים חזית לאומית בסקית ללא שיתוף פעולה עם הסוציאליסטים והרפובליקנים – היינו, חזית בסקית "טהורה". המצע של הארגון ופעילותו הביאו לחילוקי דעות במפלגה הלאומית הוותיקה – בין המצדדים ובין המתנגדים. בשנות ה-60 חלה הקצנה בארגון והוא החל ליזום פעולות טרור. בשלב זה המפלגה הלאומית הבסקית הוותיקה הביעה התנגדות לארגון בטענה שהוא יוזמה מרקסיסטית ותו לא וכן שהוא מסכן את הממשלה הבסקית שבגלות. עד סוף הדיקטטורה של פרנקו היה הארגון אחראי למותם של אנשים רבים, ורבים משורותיו מתו אף הם במהלך פעילותם, או בהוצאה להורג. המשטר דאז הגיב לאלימות זו בגל של דיכוי, לעיתים ללא הבחנה, שהעמיק את הסולדיריות עם הארגון בקרב גורמים של האופוזיציה וגם ברמה הבינ"ל. ארגון האט"א המשיך בפעילותו המזוינת. ב-1974 הניח הארגון מטען חבלה בבית קפה במדריד וגרם למותם של 13 בני אדם. אירוע זה גרם לפילוג החשוב בתולדות הארגון בין שני אגפים: הצבאי והפוליטי-צבאי.
 

התנועה הבסקית בתקופת המעבר והמונרכיה הדמוקרטית – משנות ה-70' לשנות האלפיים

לאחר מותו של פרנקו הופיעה שוב הקבוצה הלאומנית PVN. פרט אליה, נותרו שני גושים גדולים שייצגו את השמאל הלאומי הבסקי:  EE שזכה לתמיכת הפלג הפוליטי-צבאי של אט"א ו-HB, שהוקם ע"י קבוצות שהיו קשורות לפלג הצבאי של אט"א. PVN זכתה לרוב קולות בבחירות הכלליות שנערכו ביוני 1977. המפלגה סירבה לתמוך בחוקה החדשה מכיוון שלא היתה בה הכרה בזכויות ההיסטוריות של אאוסקדי. 
עם השבת הדמוקרטיה לספרד הטרור לא פסק, ולמרות החנינה הכללית שהוכרזה ב-1977 הטרור של אט"א החריף, מ-1968 עד ימינו נהרגו יותר מ-800 בני אדם בפיגועים שיזם הארגון.
למרות שהתנועה הלאומית הבסקית התנגדה לחוקה החדשה, דווקא היא הביאה לקבלתו של הסכם אוטונומיה עבור חבל הבסקים ואף הדגל הבסקי זכה להכרה רשמית ב-1977 בתקופת ממשלתו של סוארס. שנה לאחר מכן קמה המועצה הבסקית הכללית – גוף לשלטון אוטונומי בחבל. בתחילה עמד בראש המועצה הסוציאליסט רמון רוביאל אותו החליף איש התנועה הלאומית הבסקית, קרלוס גראיקואצ'אה. הצגת החוקה האוטונומית הוצגה בפני הפרלמנט במדריד והתקבלה ביוני 1979. לאחר משאל עם שנערך באותה שנה על החוקה בחבל הבסקים – החוקה אושרה והיא תקפה עד היום.
ב-1980 נערכו הבחירות הראשונות במסגרת האוטונומית החדשה וקמה ממשלה בראשותו של גראיקואצ'אה, אשר החליפה את הממשלה הבסקית הגולה. אמנם בעיית הטרור של האט"א לא נפתרה, אך החבל זכה לסמכויות רבות במסגרת האוטונומיה שקיבל: מערכת כלכלית נפרדת, כוח משטרה מקומי, כלי תקשורת, שליטה מסויימת על החינוך והבריאות, קידום הלשון הבסקית.
מאז אישור החוקה הבסקית ועד היום נעשו נסיונות רבים להביא לשלום בחבל הבסקים. ב-1989 ניסתה ממשלתו של פליפה גונסלס לנהל מו"מ ישיר עם אט"א, אך הוא נכשל. עם השנים, גם המשטרה פעלה ביתר יעילות ובשנת 1992 הצליחה לעצור את מנהיגי ארגון הטרור בעת ששהו בצרפת. על אף זאת, קבוצת ה-HB המשיכה לדבוק בעמדות לפיהן קיימת סתירה מהתותית בין אאוסקדי ובין ספרד והפיתרון הוא אאוסקדי עצמאית וסוציאליסטית. ב-1997 חלה הסלמה עם הרצח של מיגל אנחל בלנקו, חבר מועצה מהמפלגה העממית (PP) שהיתה בשלטון מאז 1996. בעקבות המקרה התקיימו הפגנות ענק נגד אט"א. לקראת סוף שנות ה-90 הכריז אט"א על הפסקת אש בלתי מוגבלת, אך היא נמשכה רק 14 חודשים.
מתחילת שנות ה-2000 הממשלה המרכזית החלה בצעדים לבידוד אט"א מסביבתו הפוליטית והחברתית, כולל סגירת עיתונים והוצאת ה-HB אל מחוץ לחוק. צעדים אלה לא הגבירו את הטרור למרות החששות. אט"א הלך ונחלש ואיבד הרבה תמיכה מתוך חבל הבסקים.
בחודש אוקטובר 2011, הודיע ארגון האט"א על הפסקת אש חד צדדית.
 
ראו גם